מדיטציה, יוגה, דהרמה, ויפאסנה, מיינדפולנס - מורה נבוכים. חלק 1: מדיטציה.
- matanmandelbrod
- 8 במרץ
- זמן קריאה 7 דקות
עודכן: 19 באפר׳
חבר לעבודה: ״מתן, היום זה המפגש יוגה שלך? אני חייב להגיע״
אני: ״לא יוגה, מדיטציה :-)״
חבר לעבודה: ״אה סבבה, כן, מפגש מיינדפולנס״.
דו השיח הטיפוסי לעיל חזר על עצמו בווריאציות שונות לאורך השנים, והוא משקף בלבול מושגים מוצדק. בסדרת הפוסטים הזו אנסה לעשות קצת סדר.
סביר להניח שהאסוציאציה הראשונה שעולה לרובנו כשאנחנו חושבים על מדיטציה נראית בערך כך:
האסוציאציה הזו מובנת, אבל היא גם מעט מטעה, משום שמדיטציה מתייחסת לחוויה פנימית ולא לתנוחת גוף. ייתכן שמתרגלת תשב בתנוחת לוטוס מושלמת אבל בכלל לא תשהה במדיטציה, וייתכן שמתרגלת תעסוק בפעילות דינמית ואינטנסיבית, ותשהה במדיטציה באופן מבוסס.
תרגול מדיטציה לעומת מצב מדיטטיבי
אז בואו נתחיל במושג ״מדיטציה״. ראשית, כדאי להבדיל בין תרגול מדיטציה לבין מצב מדיטציה.
מצב מדיטציה, או מצב מדיטטיבי, הוא מצב תודעה. תרגול מדיטציה הוא אוסף פעולות שנועד להביא את התודעה למצב מדיטטיבי ולפתח אותו. ישנו מגוון גדול של תרגולי מדיטציה, וכולם נועדו לפתח ולטפח את האיכות המדיטטיבית של התודעה.
מהו מצב תודעה מדיטטיבי? למעשה, לא מדובר במצב אחד, אלא באיכות מסויימת שיכולה להתפתח, להתרחב ולהעמיק.
מהי אותה איכות? בתמצית, מדובר בשינוי נקודת המבט (פרספקטיבה) ביחס לתכנים העולים בתודעה: מחשבות, רגשות, תחושות (ובשלב מתקדם יותר, גם ביחס לתודעה עצמה) .
מהו אותו שינוי פרספקטיבה? ובכן, בואו נבחן כיצד אנו פועלים בשעות שבהן אנו ערים: ישנם קלטים חושיים שנתפסים על ידי חמשת החושים, ישנן מחשבות, רגשות, דחפים. אנחנו פועלים בעולם על בסיס הקלטים הללו. למשל: עולה תחושת צמא, אז אגש לברז, אמלא כוס מים ואשתה. צלצול מהטלפון מזכיר לי שהישיבה הבאה מתחילה - אפסיק לקרוא עיתון ואתארגן לישיבה. תשומת הלב שלנו נודדת ממראה למחשבה לצליל ושוב לשרשרת מחשבות. בין כאשר הפעולות שלנו הן אוטומטיות ובין שנעשות מתוך החלטה מודעת: החוויה המתמדת של החיים (ושל ״אני״) מסתכמת באוסף המחשבות, הרגשות, התחושות והפעולות שלנו. ישנה הזדהות מלאה עם המחשבות והרגשות, ואין כמעט מרחק בינינו לבין מה שעובר בתודעה.
דוגמה שגרתית: הנהיגה לעבודה
הנה דוגמה: אני נוהג בכביש מהבית לעבודה. פעולות הנהיגה אוטומטיות, ואני לא מקדיש להן תשומת לב. תשומת הלב נעה בין מחשבות על התארגנות הבוקר של בנותי, לבין מחשבות על המשימות המצפות לי בעבודה. לפתע נכנס רכב במהירות לתוך המסלול שלי, כמעט נתקע בי, והרגל נשלחת אל הבלם באופן אוטומטי. דחף אינסטינקטיבי עולה לרדוף אחרי הרכב ולהטיח בנהג המתפרץ מה דעתי עליו, ואז באופן מודע אני בוחר שלא לפעול כך, וממשיך בנהיגה לעבודה. בד בבד, אני מלא בזעם כלפי הנהג. הדופק מואץ, יש לחץ באזור הראש, אני מפטיר אי אילו משפטי שטנה כלפי הנהג, וברגעים הבאים אחשוב ללא הפסקה על רמת האכיפה בארץ ומה צריך לעשות לנהגים כאלו. לאורך כל האירוע - חלק מהפעולות היו אוטומטיות (להחליף הילוך), חלקן מודעות (לא לרדוף אחרי הנהג), ובכל מקרה - היתה הזדהות מלאה עם זרם המחשבות, הרגשות והפעולות שהתרחשו במהלכו.
כיצד תבוא לידי ביטוי איכות מדיטטיבית באותה השתלשלות העניינים?
אני נוהג בכביש מהבית לעבודה. פעולות הנהיגה אוטומטיות, אבל אני יודע שתחושת כף היד במגע עם ההגה היא קרירה, אני יודע שמסביבי עצי אקליפטוס, אני חש בבית החזה עולה ויורד עם הנשימה, ואני יודע שיש בתודעה הרהורים במשימות המצפות לי בעבודה. כאשר הרכב הפורץ נכנס למסלול והרגל בולמת אוטומטית, אני יודע שעלה הדחף האינסטיקטיבי לרדוף אחרי הנהג וגם יודע שבחרתי לא לפעול כך. אני יודע שהדופק עלה, אני יודע שעלה זעם בתודעה, אני מזהה שהוא בא לידי ביטוי בלחץ בראש, בכיווץ בגרון ובחום באזור החזה, כמו גם במחשבות נוטרות כלפי הנהג. יש לי מידה מסויימת של בחירה האם אני נסחף עם הזעם או שאני מרפה ממנו. למשל, אני יכול להחליט להסב את תשומת הלב באופן מודע אל תחושת הנשימה בגוף, או להשקיט את הרגש בעזרת מספר נשימות עמוקות.
האיכות המדיטטיבית פירושה יכולת לווסת את מידת ההזדהות, או המרחק מהתופעות שעולות בתודעה, והיכולת להפנות את תשומת הלב באופן מכוון לאובייקטים וגם להרפות מהם באופן מכוון.
האמת היא שכולנו פוגשים מדי יום את האיכות הזו, אבל היא חומקת מאיתנו אם איננו מתורגלים. בדוגמה הראשונה של סיפור הנהג (ללא איכות מדיטטיבית), הרגע המסוים בו זיהיתי את הדחף לרדוף אחרי הנהג, והחלטתי באופן מודע להימנע מהפעולה האוטומטית ולהמשיך לנהוג כרגיל הוא רגע של ידיעה עצמית. אולם מיד לאחר ההחלטה הוא מתפוגג ואובד בתוך רצף המחשבות, הרגשות והתחושות עימן מזדהה התודעה. בדרך כלל רגע הידיעה הזה הוא ספונטני וחולף. בתרגול מדיטציה אנחנו לומדים להרחיב את רגעי הידיעה הללו, ולהפוך אותם נגישים ומתמשכים לפרקי זמן הולכים וגדלים.
הרגע הקטן הזה – שבו אנחנו מזהים מה מתרחש בתודעה – הוא למעשה הזרע של האיכות המדיטטיבית.
ארבעת מרכיבי האיכות המדיטטיבית
בואו נבחן שוב את מצב ברירת המחדל לעומת המצב המדיטטיבי, לפי ארבעת הפרמטרים הבאים.
תשומת לב: במצב הלא מדיטטיבי תשומת הלב היא חצי-אוטונומית. יש לנו אפשרות להפנות את הקשב מאובייקט אחד למשנהו (למשל, להפנות את המבט מקריאת הספר אל הקולות מחדר הילדים), אולם היכולת שלנו להשאיר את תשומת הלב באופן מכוון עם אובייקט מסוים לאורך זמן, וגם להרפות באופן מכוון את תשומת הלב או להזיח אותה לאובייקט אחר היא מוגבלת. נסו, למשל, לשמור את תשומת הלב לאורך זמן עם תחושת הנשימה בגוף, או להפנות אותה אל החלק העליון של כף רגל ימין, להשאיר אותה שם למשך מספר דקות ולזהות את תחושות הגוף שם.
ידיעה: (מודעות מול מטא-מודעות) במצב הלא מדיטטיבי, יש מודעות מתמדת: למשל, אני מודע לשדה הירוק מולי, ומודע למחשבה על מה שצריך לקנות במכולת (אחרת לא הייתי יודע מה לקנות במכולת). במצב המדיטטיבי אני יודע שאני מודע. למשל: אני קורא ספר, ואחרי כמה רגעים מזהה שאני בכלל חושב על משהו אחר. הרגע שבו אני אומר לעצמי: "רגע — אני בכלל לא קורא. אני חושב על העבודה״ הוא רגע שבו הייתי מודע למה שקרה בתודעה. במונחים פסיכולוגיים זה רגע של מטא-מודעות, ומהותו הוא שאני יודע שאני יודע, בזמן אמת. (׳מטא׳ - משמעותו ׳על׳, או ׳מעבר ל׳. במקרה שלנו: הידיעה את הידיעה היא מעבר למודעות הרגילה). חשוב להדגיש שלהבדיל ממטא-קוגניציה, שכוללת גם התייחסות עתידית ורטרוספקטיבית ביחס לתופעות מנטליות, מטא-מודעות היא ידיעה בהווה של מה מתרחש בתודעה.
הזדהות: במצב הלא מדיטטיבי יש הזדהות מתמדת עם החוויה, בעיקר עם תכנים מנטליים (רגשות ומחשבות). במצב המדיטטיבי יש אפשרות לזהות ולקיים לאורך זמן מרחק והזדהות פחותה עם המחשבות, הרגשות והגוף.
חופש: התולדה של שלושת הסעיפים הקודמים היא מידה מסוימת של שחרור, או חופש בחירה. כאשר יש לי יכולת להפנות את תשומת הלב באופן מכוון, כאשר אני מזהה מה שקורה כרגע בתודעה (מטא-מודעות), וכאשר ההזדהות שלי פחותה יש לי גם יכולת בחירה רבה יותר (בדוגמה של הנהג החותך - אני יכול לזהות את הזעם, ובמידה מסויימת להרפות ממנו במקום שהוא יינהל אותי)
נסכם בטבלה:
מרכיב החוויה | מצב ברירת מחדל | מצב מדיטטיבי |
תשומת לב | קשב חצי־אוטומטי שנודד בין גירויים | יכולת להפנות, להשאיר ולהרפות קשב באופן מכוון |
ידיעה | מודעות לתכנים (אני רואה, חושב, מרגיש) | מטא־מודעות – ידיעה (בזמן אמת) של מה שמתרחש בתודעה. אני יודע שאני חושב עכשיו |
הזדהות | הזדהות כמעט מלאה עם הגוף המחשבות והרגשות | יכולת לקיים מרחק מסוים מן החוויה |
חופש | תגובתיות גבוהה לדחפים ורגשות | מרחב בחירה גדול יותר בתגובה |
הערה חשובה: האיכויות המדיטטיביות נבנות זו על גבי זו. מעצם העובדה שאני מפנה את תשומת הלב באופן מכוון לאובייקט מסויים ושוהה עם האובייקט הזה לאורך זמן, עולה ידיעה, או ׳מטא-מודעות׳, משום שנדרש זיהוי של החוויה הפנימית על מנת לכוון אליה את תשומת הלב ולשהות איתה לאורך זמן. כאשר שתי האיכויות הראשונות מתקיימות, ההזדהות פוחתת, משום שאנחנו מסוגלים לשהות עם תחושות גוף, עם מחשבות, רגשות ומצבי רוח, לקיים מידה של נפרדות מהם ולחוות שהם אינם מגדירים אותנו. כאשר ההזדהות (בעיקר עם מחשבות ורגשות) פוחתת, יש מידה רבה יותר של חופש, משום שהתגובות לחויות הגופניות והמנטליות פחות אוטומטיות.
דיוקים והסתייגויות
ההגדרה לעיל של מצב התודעה המדיטטיבי היא הפשטה. אין למעשה הגדרה יחידה, משום שאנשים שונים משתמשים במונח ״מדיטציה״ במובנים שונים. לכן צריך להתייחס אליה כהגדרה שתופסת את רוב האיכויות שרוב האנשים מתכוונים אליהם בהתייחסם למדיטציה.
בנוסף, חשוב לציין שתמהיל שונה של ארבע האיכויות יכול להביא לידי ביטוי מצבי תודעה מדיטטיביים שונים משמעותית זה מזה. למשל, מצבי Flow או Zone שבהם התודעה ערנית, אנרגטית, ומתמזגת לחלוטין עם הפעולה. פעילות ספורטיבית מאומצת (כמו ריצת מרתון) יכולה להביא את התודעה למצב Flow, או מיומנות גבוהה בפעילות כמו מוסיקה, פיסול או אפילו תכנות. מצב כזה הוא גם מצב מדיטטיבי, ולמעשה נוצר ע״י אי הזדהות עמוקה ספונטאנית - ההתמזגות עם הפעולה היא תולדה של השקטה עמוקה של התהליכים החשיבתיים או אי הזדהות עם החלקים החושבים שיוצרים פיצול מתמיד בין הפעולה לבין מי שנתפס כמבצע אותה והוא עשוי לאפשר גם חופש משמעותי. אולם האספקטים של ידיעה, ובעיקר של תשומת לב עשויים להיות חלשים: המיומנות הגבוהה או הפעולה האינטנסיבית לתוכה מתמזגת התודעה היא על פי רוב אוטומטית במידה רבה, והיכולת להביא את התודעה באופן מכוון ושיטתי למצב המדיטטיבי מוגבלת ובמידה מסויימת אקראית.
גישות המבוססות קטרזיס, כגון מדיטציות אקטיביות או נשימה מעגלית עשויות גם הן להביא את התודעה למצב מדיטטיבי, שבו רכיבי הידיעה ואי ההזדהות באים לידי ביטוי באופן עמוק. במובן מסויים גישות כאלו עוקפות את התשתית של תשומת הלב ומביאות את התודעה ב״דרך קיצור״ למצב מדיטטיבי. ויש כמובן שקלול תמורות כאן - הגישה אל חוויה יכולה להיות מהירה ועמוקה, אבל הדרך אליה עשויה להיות מוגבלת לטכניקה הקטרטית, והמידה שבה ניתן להפנות ולהשהות את תשומת הלב עם תופעות ואובייקטים, ובכך לפתח תובנה בהירה ביחס לתופעות היא מוגבלת.
תרגולי מדיטציה שונים, כגון מדיטציה טרנסצנדנטלית, עבודה עם אובייקט ריכוז פיסי או מנטלי, שמות דגש דווקא על מיקוד תשומת הלב באובייקט מסויים, ובכך מאפשרות הטמעות עמוקה באובייקט הריכוז והרפיה מהזדהות. אולם הגישות הללו בונות ריכוז עמוק, אבל תשומת הלב מוגבלת לאובייקט היחיד של הריכוז, ולמעשה במובן מסויים מייצרת המנעות או מעקף ממפגש ישיר עם החוויה האנושית המלאה.
לבסוף, ישנן גישות המתמקדות בעבודה אינטנסיבית אם תשומת הלב (למשל, סריקת גוף סדורה), ומפתחות אותה מאוד, אבל עלולות להישאר מאוד טכניות ומוגבלות למיומנות תשומת לב גבוהה ללא טיפוח האיכויות האחרות. ניגע בנושאים האלו בפוסטים עתידיים.
סיכום וקישורים
אם כך, מדיטציה אינה תנוחה, וגם לא טכניקה. תרגול מדיטציה הוא אימון בפיתוח איכות מסוימת של התודעה (איכות מדיטטיבית) – היכולת להפנות את תשומת הלב באופן מכוון, לדעת מה מתרחש בתודעה בזמן אמת, ולווסת את מידת ההזדהות עם התכנים שעולים בה.
בחלקים הבאים של הסדרה נבחן כיצד המושגים יוגה, דהארמה, ויפאסנה ומיינדפולנס קשורים לאיכות המדיטטיבית הזו – ובמה הם שונים זה מזה.
לסיום, הנה מספר קישורים רלוונטים:
״מהי מדיטציה״ באתר פסיכודהארמה (עם שיר יפה של יובל אידו טל)
הקורס הבא נפתח בקרוב! מוזמנות ומוזמנים להשאיר פרטים ונחזור אליכם בהקדם עם פרטים.
תגובות