כל הפוסטים

לאורך הסדרה פגשנו מושגים שונים — מדיטציה , יוגה , דהראמה וויפאסנה . ראינו שיש הבדל בין תרגול לבין מצב תודעה, ושיש מגוון רחב של תרגולים שמטרתם לייצב ולהעמיק איכויות תודעה שונות. ראינו גם שתרגול יוגה יכול להיתפס כמדיטציה מבוססת גוף. בנוסף, תיארנו את הלימוד הבודהיסטי לשחרור מסבל (הדהארמה), ואת אחת משתי משפחות התרגולים הדהארמיים בדרך לשחרור, הלא היא הויפאסנה. המושג האחרון בסדרה הוא מיינדפולנס (mindfulness) — מונח נפוץ, אבל לא תמיד ברור למה בדיוק מתכוונים כשמשתמשים בו. מה זה מיי

לפני מספר שנים, כאשר התחלנו לארח אצלנו את סדר הפסח, החלטתי שזו הזדמנות טובה להקדיש זמן ולהבין חלק מהפסוקים הסתומים שאנחנו קוראים בהגדה בלי להבין מה משמעותם. אז ארשה לעצמי לשתף פרשנות לגבי הבן הראשון מבין ארבעת הבנים. חלקה לקוחה מפרשנויות שמצאתי, וחלקה שלי. הנה המובאה מן ההגדה: כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּורָה:  אֶחָד חָכָם , וְאֶחָד רָשָׁע , וְאֶחָד תָּם , וְאֶחָד שֶׁאֵינו יודֵעַ לִשְׁאול .  חָכָם מָה הוּא אומֵר?  מָה הָעֵדות וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִ

חבר לעבודה: ״אז מה, לא דיברת עשרה ימים״? אני: ״כן, אבל זה באמת לא העניין״ חבר: ״מה, אבל בלי לדבר עשרה ימים??״ בחיוך רחב ובמבט שאומר: ״אל תספר לי על חיבוק העצים בבקשה, לטובת שנינו״. בחלק הראשון של הסדרה עסקנו במדיטציה, בחלק השני ביוגה, ובשלישי בדהראמה . דיברנו על האבחנה בין תרגול מדיטציה לבין מצב, או איכות מדיטטיבית, על כך שיש מגוון רחב של תרגולי מדיטציה שמטרתם להביא את התודעה למצב מדיטטיבי, לפתחו ולהעמיקו, ועל כך שניתן להתייחס לתרגול התנוחות (אסאנות) והנשימות היוגי כתרגול מ

בחלק הראשון של הסדרה עסקנו במושג מדיטציה, ובחלק השני ביוגה. דיברנו על האבחנה בין תרגול מדיטציה לבין מצב, או איכות מדיטטיבית, על כך שיש מגוון רחב של תרגולי מדיטציה שמטרתם להביא את התודעה למצב מדיטטיבי, לפתחו ולהעמיקו, ועל כך שניתן להתייחס לתרגול התנוחות (אסאנות) והנשימות היוגי כתרגול מדיטציה מבוסס גוף. בפוסט הנוכחי ניגע במושג פחות מוכר אבל משמעותי ורחב אולי יותר מכל השאר: הדהארמה . רקע והיסטוריה המונח דְהַארְמָה  ( Dharma  בסנסקריט, Dhamma  בפאלי) הוא ה דרך שלימד סידהארתה גא

בחלק הראשון של הסדרה עסקנו במושג מדיטציה. דיברנו על כך שבדיבור שגור הוא מתייחס למעשה לשני מונחים שונים: תרגול מדיטציה, ומצב מדיטציה, או איכות מדיטטיבית. דיברנו על כך שיש מגוון רב של תרגולי מדיטציה, כולם נועדו להביא את התודעה למצב מדיטציה, לטפח ולהעמיק אותו. בפוסט הזה נעסוק במושג יוגה. נבין למה הוא מתייחס ומה הקשר שלו למדיטציה. בשפה היומיומית, “יוגה” היא שיעור עם מזרן. אולי קצת גמישות, קצת כוח, אולי גם קצת רגיעה בסוף. משהו כזה: אבל האמת היא שיוגה מתייחסת לתרגול ולתורה רוחנית

חבר לעבודה: ״מתן, היום זה המפגש יוגה שלך? אני חייב להגיע״ אני: ״לא יוגה, מדיטציה :-)״ חבר לעבודה: ״אה סבבה, כן, מפגש מיינדפולנס״. דו השיח הטיפוסי לעיל חזר על עצמו בווריאציות שונות לאורך השנים, והוא משקף בלבול מושגים מוצדק. בסדרת הפוסטים הזו אנסה לעשות קצת סדר.  סביר להניח שהאסוציאציה הראשונה שעולה לרובנו כשאנחנו חושבים על מדיטציה נראית בערך כך: האסוציאציה הזו מובנת, אבל היא גם מעט מטעה, משום שמדיטציה מתייחסת לחוויה פנימית ולא לתנוחת גוף. ייתכן שמתרגלת תשב בתנוחת לוטוס מושלמת

חזרה קצרה על החלק הראשון בחלק הראשון  של הפוסט עסקנו ביכולת לפוגג אשליה ותעתוע בעזרת עצירה, עיגון תשומת הלב והרפיה. ההליכה במנהרת המערבולת היא קוריוז נחמד, אבל היא נוגעת בשאלה עמוקה ויסודית: במה ניתן לבטוח? כאשר האינטרפרטציה של החוויה החושית שגויה לחלוטין (במציאות לא אני מסתובב, אלא הפסים המוקרנים על דופן המנהרה) – במה כן ניתן לבטוח? התשובה בחלק הקודם הייתה: להחזיר את תשומת הלב אל החוויה הגולמית, הראשונית, הטרום־פרשנית. התחושה של כף הרגל פוסעת על המשטח המוצק, תחושת הנשימה בג

לפני מספר שבועות ביקרנו במוזיאון האשליות. בכל פעם מחדש מדהימה אותי ההיווכחות עד כמה התפיסה שלנו עשויה להוליך אותנו שולל. בפרט, היו שני מוצגים שהמפגש איתם היה מעניין במיוחד. בפוסט הזה אספר על הראשון ביניהם - מנהרת המערבולת (vortex tunnel) . המתקן בנוי כמנהרה גלילית אופקית באורך של כ 20 מטר, ולאורכה גשר מגודר, בגובה של כמטר וחצי מעל הרצפה. המשתתפים עולים על הגשר בקצה אחד של המנהרה בגרם מדרגות, הולכים לאורכו בתוך המנהרה, ואז יורדים בצד השני ויוצאים מהמנהרה. עד כאן זה די טריוואלי

אז מה זה בכלל סטרס? ואיך זה קשור למיינדפולנס? ומה זה בכלל מיינדפולנס? סטרס (דחק) הוא מצב גופני ונפשי שנוצר כתגובה לתנאי סכנה או איום. המצב הזה מיועד לתת מענה אופטימלי לאותו איום. הדוגמה הקלאסית היא זו שבה אדם (קדמון) משוטט לו בשלווה באחו, ואז מזהה אריה שועט לעברו. כהרף עין משנה הגוף את מצב פעולתו: רמות האדרנלין והקורטיזול עולות, הדופק מואץ, קצב הנשימה גובר, תשומת הלב מצטמצמת אך ורק לפעולת ההשרדות ההכרחית, רגש של פחד או של תוקפנות מציף את התודעה, והאדם פותח במרוצת מנוסה, או לח

״מה זה השטויות האלה? שילכו לעשות משהו מועיל עם הזמן שלהם״ - זו היתה, פחות או יותר, המחשבה שעלתה בראשי כאשר ראיתי לראשונה מתרגלי מדיטציה. למיטב זכרוני זה היה מפגש שקשור לפסטיבל ״סגול״ באוניברסיטה, לפני יותר מ 20 שנה, והוא כלל תרגול בתנועה בעיקר. באותה תקופה למדתי מתימטיקה במסלול הישיר לדוקטורט באוניברסיטת תל אביב, וכנראה פסעתי במדשאות של הקמפוס בדרך לפקולטה למדעים מדוייקים בכדי ללמוד מה שתפסתי אז כשימוש המועיל ביותר לזמני. אילו מישהו היה מספר לי אז שתוך כשנה וחצי אמצא את עצמי