בחלק הראשון של הסדרה עסקנו במושג מדיטציה. דיברנו על כך שבדיבור שגור הוא מתייחס למעשה לשני מונחים שונים: תרגול מדיטציה, ומצב מדיטציה, או איכות מדיטטיבית. דיברנו על כך שיש מגוון רב של תרגולי מדיטציה, כולם נועדו להביא את התודעה למצב מדיטציה, לטפח ולהעמיק אותו. בפוסט הזה נעסוק במושג יוגה. נבין למה הוא מתייחס ומה הקשר שלו למדיטציה. בשפה היומיומית, “יוגה” היא שיעור עם מזרן. אולי קצת גמישות, קצת כוח, אולי גם קצת רגיעה בסוף. משהו כזה: אבל האמת היא שיוגה מתייחסת לתרגול ולתורה רוחנית

חבר לעבודה: ״מתן, היום זה המפגש יוגה שלך? אני חייב להגיע״ אני: ״לא יוגה, מדיטציה :-)״ חבר לעבודה: ״אה סבבה, כן, מפגש מיינדפולנס״. דו השיח הטיפוסי לעיל חזר על עצמו בווריאציות שונות לאורך השנים, והוא משקף בלבול מושגים מוצדק. בסדרת הפוסטים הזו אנסה לעשות קצת סדר.  סביר להניח שהאסוציאציה הראשונה שעולה לרובנו כשאנחנו חושבים על מדיטציה נראית בערך כך: האסוציאציה הזו מובנת, אבל היא גם מעט מטעה, משום שמדיטציה מתייחסת לחוויה פנימית ולא לתנוחת גוף. ייתכן שמתרגלת תשב בתנוחת לוטוס מושלמת