חבר לעבודה: ״אז מה, לא דיברת עשרה ימים״? אני: ״כן, אבל זה באמת לא העניין״ חבר: ״מה, אבל בלי לדבר עשרה ימים??״ בחיוך רחב ובמבט שאומר: ״אל תספר לי על חיבוק העצים בבקשה, לטובת שנינו״. בחלק הראשון של הסדרה עסקנו במדיטציה, בחלק השני ביוגה, ובשלישי בדהראמה . דיברנו על האבחנה בין תרגול מדיטציה לבין מצב, או איכות מדיטטיבית, על כך שיש מגוון רחב של תרגולי מדיטציה שמטרתם להביא את התודעה למצב מדיטטיבי, לפתחו ולהעמיקו, ועל כך שניתן להתייחס לתרגול התנוחות (אסאנות) והנשימות היוגי כתרגול מ

בחלק הראשון של הסדרה עסקנו במושג מדיטציה, ובחלק השני ביוגה. דיברנו על האבחנה בין תרגול מדיטציה לבין מצב, או איכות מדיטטיבית, על כך שיש מגוון רחב של תרגולי מדיטציה שמטרתם להביא את התודעה למצב מדיטטיבי, לפתחו ולהעמיקו, ועל כך שניתן להתייחס לתרגול התנוחות (אסאנות) והנשימות היוגי כתרגול מדיטציה מבוסס גוף. בפוסט הנוכחי ניגע במושג פחות מוכר אבל משמעותי ורחב אולי יותר מכל השאר: הדהארמה . רקע והיסטוריה המונח דְהַארְמָה  ( Dharma  בסנסקריט, Dhamma  בפאלי) הוא ה דרך שלימד סידהארתה גא

חבר לעבודה: ״מתן, היום זה המפגש יוגה שלך? אני חייב להגיע״ אני: ״לא יוגה, מדיטציה :-)״ חבר לעבודה: ״אה סבבה, כן, מפגש מיינדפולנס״. דו השיח הטיפוסי לעיל חזר על עצמו בווריאציות שונות לאורך השנים, והוא משקף בלבול מושגים מוצדק. בסדרת הפוסטים הזו אנסה לעשות קצת סדר.  סביר להניח שהאסוציאציה הראשונה שעולה לרובנו כשאנחנו חושבים על מדיטציה נראית בערך כך: האסוציאציה הזו מובנת, אבל היא גם מעט מטעה, משום שמדיטציה מתייחסת לחוויה פנימית ולא לתנוחת גוף. ייתכן שמתרגלת תשב בתנוחת לוטוס מושלמת